ד״ר אליסף ביטון

חכמינו קבעו ש״אין אישה מתה אלא לבעלה״, רצונם לומר: מוות של אישה יוצר אדוות רבות, אך עבור האיש האלמן, האבל הוא לא רק על קרובת משפחה שמתה, אלא חלק ממנו- עצם מעצמותיו ובשר מבשרו נקרע ממנו. על חז״לינו אני לא אחלוק, אך אבקש להרחיב את מעגל ה״אלא״: כשיולדת מתה- היא מתה גם לצוות המטפלים. משהו עמוק בנבכי נפש הצוות הרפואי נקרע ומיטלטל.

ביום רביעי נפטרה לי יולדת. הייתי איתה מהרגע שבו החלה לקרוס ועד שמאמצי ההחייאה האחרונים כשלו- עד שאמרתי באוזניה וידוי וכיסיתי את עיניה הטובות.

יום חמישי היה היום העצוב בחיי. לא עצוב של ייסורי מצפון מכרסמים או של מחשבה שלא עשינו די. כי ה׳ עדי- עשינו כל שיכולנו. העצוב הזה היה עצוב של החמצה. של פער בין ״המזל טוב״ המיוחל שב״ה כל כך שגור על פינו ל״ברוך דיין האמת״ הזר כל כך לקירות המחלקה. של פרי בטן טרי שלא יהיה לו עץ לשוב אליו. של משפחה אצילית שאבד כתרה, של איש עם עוצמות מדהימות שנלקחה אהובתו, שניטל זיוו והדרו.

חז״ל לימדו אותנו ש״כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו״ (שבת ק"ה ע"ב). מי כשר יותר מאישה המתכננת והמתכוננת להפוך את גופה לשער בין עולמות? ואיך עוד נשאר מקום בבית גנזיו אחרי הימים הללו?

ועוד אמרו חכמים: ״כל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה״. זה משפט שאני מבקש להעלות על נס, לשים אותו על לב כל הקולגות שלי לעולם הרפואה ובכלל.

בכי על מטופל הוא כוח אדיר. הוא כבודו של המטופל שבמפגש קצר הצליח להיות משמעותי ולהינעץ חזק בלב המטפל, כבודו של המטפל- שדמעותיו מעידות שהלב הוא המנוע לעבודתו הקשה- לא רק במקרי הקצה, אלא בכל בדיקה וטיפול, בכל יום עבודה או תורנות ארוכה. וכבוד לריבונו של עולם- שאשרי העם שככה לו, אשרי האנשים ההולכים בדרכיו של הרחום, החנון והטוב.

אחת הנחמות הגדולות שלי בתוך האסון קורע הלב הזה, הוא שבמפגש הרפואי המאוד שגרתי שהסתיים דקה לפני כן- התעניינתי בשלומה קצת יותר מהרגיל, זה היה רגע יפה ועדין של חמלה, היא חייכה חיוך מלא בתודה ומנחם אותי מאוד שזה היה המפגש האנושי האחרון שלה לפני ההידרדרות המהירה. אני נאחז מאוד בחיוך הזה, וברור לי לחלוטין שהאישה הזו, האצילה והמחייכת, תלווה אותי עד 120 ותעזור לי להיות רופא מקצועי יותר, חומל יותר, רגיש יותר.

יולדת יקרה עם עיניים טובות וחיוך נצחי (שאת שמך אני לא כותב כאן בשל חיסיון רפואי וזכות משפחתך לפרטיות, אך שמך ודמותך חרוטים על נימי ליבי), לכי בשלום ונוחי בשלום על משכבך, היי מליצת יושר בעד משפחתך האצילה ובעדנו, הצוות הרפואי, שכל שעשינו- לכבודך עשינו. וודאי שכל הדמעות שהזלנו יהפכו לטל חיים שיתן לנו כוח להמשיך לפעול בעוצמות וברגישות אינסופית. 

יהי זכרך ברוך.