דבורה - הספד בלוויה

שלומית

גיסתי הקטנה.

איך מספידים אותך? 

הרי רק השבוע ניהלת דיון שלם בקבוצה המשפחתית על מתנות חנוכה לילדים.

איך מספידים אותך אחרי שכל השבוע רק חיכינו לשמוע בשורות טובות?

שלומית,

אמנם את צעירה ממני בכמה שנים אבל תמיד היית חברה. פער הגילאים מעולם לא היה מחסום. בכל מפגש משפחתי תמיד ישבנו יחד לפטפט. תמיד ניהלנו דיונים חינוכיים, ערכיים, פילוסופיים או דיונים תיאורטיים שבאים רק מעולם המחשבות שלך. 

פעם בכמה זמן היית מעלה בקבוצה המשפחתית איזו שאלה שהייתה גוררת דיון שלהם שמישהו מבחוץ היה חושב שאנחנו חבורה של משוגעים.

אמנם תמיד היינו 'משפוחה' אבל בזכות האומץ שלך לנסות לשדך לישראל מישהי, ובסוף זכית את להתחתן איתו, בזכות זה זכינו לא רק להיות משפחה אלא להיות משפחה קרובה הרבה יותר. 

לפני כמה שנים כשאנחנו היינו צריכים תמיכה משפחתית, היה לך ברור שאת מארחת אותנו. הזמנת אותנו לשבת למרות כמות האנשים כי הרגשת שאנחנו צריכים אותך. היה לך פשוט וברור בשביל משפחה מתגייסים.

כל אירוע משפחתי שאת היית קשורה בארגון שלו, ירד לפרטי פרטים. כל דבר שעשית, עשית עד הסוף. בלי לוותר על אף דבר. 

ככה גם היית אמא. 

ממרומי הוותק ההורי שלי תמיד הסתכלתי עלייך בהערצה. הילדים הלכו אחרייך תמיד. אמא אווזה. תמיד ידעת מה קורה עם כל אחד מהם, תמיד דאגת לכל מה שהם צריכים. פיזית וריגשית. איזה חוג הכי נכון, איך עוזרים עם הקושי הזה או האחר. היית תמיד 'על זה'.

כל האמהות מדברות על זה שיום אחד הן יכתבו את השנינויות של הילדים שלהם. את לא דיברת על זה. עשית את זה. פעם בכמה זמן גם שיתפת אותנו בשנינויות האלו. איך נשמע על בשנינויות האלו עכשיו?

לפני חודש ביקשת מאפרת  את הכתובת שלה כי רצית לשלוח משהו לשמח את הילדים שניר במילואים.. כזאת היית נותנת עם ירידה לפרטי הפרטים. 

רבת כישרונות.  

לא יודעות כל בוגרות כיתה ז במעיינות שאת זאת שקוראת את כל הבקשות שלהן ומשבצת. כביכול דבר פעוט אבל דבר כל כך משמעותי עבור הבנות ועשית תמיד על הצד הטוב ביותר.

שלומית, אין לי מושג איך למלא את החור הענק שהשארת אחרייך. אבל אני מבטיחה לך שנהיה פה בשביל ישראל, עינה, תאיר, טובי, נוה, קמה והקטנטונת. נשתדל לעזור לאבא ואמא והאחים כמה שנצליח.