כ"ז חשוון תשפ"ו במסכת מועד קטן נאמר " אין מערבין שמחה בשמחה" ואני לא מצאתי שאין מערבין עצב בעצב. השבוע קמתי משבעת ימי האבל על אחותי שוש ז"ל. כשהשיר שמתנגן בי עוד לפני הידיעה על מותה ובמהלך כל הימים הו
שנה. שנה שלמה. שנה שבה ילדנו, התחתנו, טיילנו, שיחקנו, נפגשנו, למדנו, צחקנו, בכינו, שמחנו, התפללנו. וממש ממש ממש התגעגענו. התגעגענו לשיחות. לארוחות. להפעלות. למפגשים. לטלפונים. לצעקות. לסיפורים. למשחקי
שלומית, איך מסכמים שנה שמלאה רגעים של געגוע? של זיכרונות שצצים דווקא בסיטואציות הכי יומיומיות ופשוטות? הדברים שהיית שזורה בהם בצורה חזקה זה חיי היומיום, לשבת עם הילדים בגן שעשועים, להפגש כשמביאים את ה
