חברות - אזכרה שנה לזכר שלומית

שלומית,

איך מסכמים שנה שמלאה רגעים של געגוע?

של זיכרונות שצצים דווקא בסיטואציות הכי יומיומיות ופשוטות?

הדברים שהיית שזורה בהם בצורה חזקה זה חיי היומיום, לשבת עם הילדים בגן שעשועים, להפגש כשמביאים את הקטנים מהמעון והגנים, להתכתב בקבוצות הוואטצאפ, בשיח בין החברות, ביציאות משותפות ועוד.

את שתמיד דאגת לארגן לנו ערבים של ביחד, כיף ואוורור ודאגת להכל - החל מכתיבת ההזמנה לערב בצורה כזאת שלא ניתן יהיה לשכוח או לסרב אליה (כי תמיד דאגת להדגיש שמגיע לנו להנות!) ועד ליצירת התוכן והכיבוד.

אז גם השנה, את זו שדאגת לנו ללא מעט מפגשים של ביחד, שיתוף, צחוק וגם בכי בין לבין.

ואי אפשר היה שלא להרגיש את הנוכחות שלך באמירות שנזרקו לאויר בנסיון לנחש ולהזכר מה את היית אומרת על האירוע שארגנו בבי"ס, על מה שקורה בסניף, על ההתארגנויות לבת מצוות הקרבות ועל סתם התמודדויות יומיומיות שונות.

ובתוך השנה הזאת, היו גם שמחות שבהן הרגשנו את החסר עוד יותר. ברור לנו שחלק מהחשיבה והעשייה והשמחה היה אמור להיות איתך, לקבל את הרעיונות היצירתיים והפשוטים שלך, להעזר בך ואולי לנסוע ביחד לקניות ולאירגונים.

מצאנו את עצמנו לא מעט פעמים, כמעט שולחות לך הודעה, להתייעץ, לשתף, להתעצבן איתך על משהו משותף או לשלוח איזה מם מצחיק או קטע מעורר השראה שברור לנו שהיית רוצה לקבל.

בשנה האחרונה חווינו כעם הרבה רגעים, גם של צער אבל גם של התרוממות וניסים גדולים, ולא יכולנו שלא לחשוב מה היית אומרת על מה שקורה כאן.

תמיד דיברת על להסתכל מעבר למה שרואים, לראות את הטוב שכבר כאן ועוד יגיע, לנסות להסתכל בצורה רחבה, להבין שיש כאן תהליך של גאולה.

לאורך השנה ניסינו לאמץ קצת ממך ומהיכולת שלך לראות את האחר ולהושיט יד בהכי שקט ופשטות שיש, פשוט בלהיות נוכחת כשצריך אוזן קשבת וכתף להישען עליה או סתם בלהעלות למשהי חיוך בתוך השגרה השוחקת עם צלחת קטנה מלאה בפינוקים שתמיד מלווה בפתק שמעלה חיוך גדול ונותנים כח להמשיך.

הלוואי ונצליח להמשיך ללכת בדרכך.