רחל מלכא - אזכרה שנה

כ"ז חשוון תשפ"ו

במסכת מועד קטן נאמר " אין מערבין שמחה בשמחה" ואני לא מצאתי שאין מערבין עצב בעצב. השבוע קמתי משבעת ימי האבל על אחותי שוש ז"ל. כשהשיר שמתנגן בי עוד לפני הידיעה על מותה ובמהלך כל הימים הוא " מה שלומך אחות...."

ואני מבעוד מועד תכננתי להיום לדרוש בשלמותה של שלומית.

היום הלב מציין יחד אתכם משפחת גודמן היקרה, שנה ללכתה של שלומית שלכם וזכיתי וזכינו בחלקים טובים שתהיה שם שלי ושלנו. כששאלו בשאלון מה הקרבה אל שלומית ? השבתי "קיר גבס" שהפריד בינינו לבין גודמן והיה עדות חיה לקרבה. 

הדפיקות על הקיר המשותף בקרוואנים ממשפחת מלכא למשפחת גודמן ומגודמן למלכא עד שהאמהות צעקו דיייייייי !!!!!

הפסיעות על השביל בשכונת הקרוואנים עם ילדי המעון יחד עם שלומית וחרות – כששלומית דואגת לחרות המתגעגעת לאמא ולאבא.

זכרונות של גידול משותף של ילדות יצירתיות שפעלו והפעילו והיו למדריכות של עצמן ושל חברותיהן.

התרגשתי לראות את הילדות הללו גדלות להיות נשים הבונות את ביתן.

אתגעגע מאוד לפסיעותיה המתונות והבטוחות השל שלומית ,הנשקפות מחלון ביתי, בשבתות אל בית ההורים בשכונית המשותפת שלנו.

זכיתי לפגוש את שלומית גם כאמא בגן לטובי המהממם.

נפעמתי משדמותה כאמא שידעה בתוך גבולות ברורים להאמין ולהתרגש מחופש היצירה, מהחופש להמציא, מהחופש להתרגש. נפעמתי מההתלהבות של שלומית מכל גילוי של טוביה את עצמו ואת המרחב, מיכולתו לגלות מה שכבר נברא ואיך וממה שידע לברוא בעצמו – המסר של אמא שלומית היה " תברא יש מאין- חסר אונים, אתה לא !

זה היה השלם של שלומית בעיני שידעה לשזור ערוצים לחופש בתוך חינוך עם גבולות.

השלם של שלומית היה גם ביכולתה כאמא להיות נאמנה לדרכה וכשמשהו לא נראה לה במסגרת אז בהרבה כבוד וברגישות שיתפה בתהיותיה על מהלך כזה או אחר ותמיד לאחר שיחה הגיעה התודה.

אני חייבת לה תודה על המוווווווווון גלילי נייר וסליחה על המווווווון חורים בגרביים.

היי שלום שלומית, היי שלום אחות. 

רחל מלכא