חברות - הספד בלוויה

שלומית אהובה, איך נפרדים כשהכל כ"כ באמצע? כשאני רק חשבתי ותכננתי איזה בלונים אני שולחת לך, ואיך לפנק אותך..

את שתמיד מצאת איך להכניס את ההומור והבדיחות השחורות בשביל להקליל את האווירה, איך זה שעכשיו את שוכבת כאן?? 

את תמיד הפקת עבורנו את ערבי הזוגות, את הערב שם קוד הקבוע בסוכות עם קנקן התה והעוגיות המפנקות. את הקופסאות בריחה בטו' בשבט לצד מגשי הפירות ובכלל את כל הצ'ופרים בימי השגרה בשביל להרים לנו על זה ששרדנו חצי חופש גדול, או סתם כי אפית הרבה עוגיות ונשאר לך מיותר אז פתאום מגיע משלוח לדלת עם פתק מפרגן, מרים, בלי הרבה מילים אבל עם המון אהבה. אפילו הרגעים הפשוטים והרדודים שלשבת להתעצבן ולקטר איתך ביחד על דברים, היה כיף לעשות.. ולצד כל זה תמיד היה מדהים לראות איך עמדת על האמת שלך בלי להתפשר. לא הטריד אותך מה יחשבו או מה יגידו, את אמרת את האמת שלך בקול חד וברור ובלי להתנצל. 

באחד הימים הקשים של הבניה שלנו, ואנחנו יודעים שגם השכנים סבלו מזה מאוד, את בשקט שלך הופעת בדלת עם חיבוק גדול וקערת סלט בידיים, הושבת אותי ואמרת לי "שבי תונחי! עכשיו את יושבת ואוכלת!" בשבילי זה היה חיבוק שווה זהב וקערת יהלומים. לרגע לא חשבת על הקושי, הרעש והלכלוך שאנחנו גורמים לכם! ראית רק את הקושי שלנו וישר באת עם הפינוקים והמילה הטובה, זה בדיוק את!! את תמיד ידעת איפה להיות עם החיבוק וצלחת הפינוקים הקטנה בידיים שהייתה הכי גדולה ומשמעותית ובדיוק בזמן הנכון. לא הפסקת לפרגן ולעודד. לא חיפשת את החסד שנמצא באור הזרקורים, את העשייה שמלווה בהד גדול, את היית בחסדים הקטנים שמתחת לרדאר של כולם אבל הכי משמעותיים ונצרבים בלבבות. 

חיכינו שתלדי, חיכינו להחזיר לך ולפנק אותך בחזרה ועכשיו את מי נפנק?? איך נחזיר לך על כל העזרה והתמיכה שהיית שם בשבילנו??

שלומית אהובה, אנחנו מסרבות לעכל את זה.. אנחנו לא נפרדות כי אנחנו לוקחות אותך איתנו בלב והלוואי ונצליח לקבל אפילו מעט מהיכולת שלך לפרגן ולהיות שם בשקט ועם הלב הענק בדיוק במקומות שצריך.

אוהבות החברות