יפעת פוגל - זכרונות בסיום השבעה

היי, לצערי אני לא יכולה להגיע היום, אבל אם יתאים אפשר לשתף משהו קצר ממני-

מיום רביעי בלילה, כשאמא סיפרה לי ששלומית נפטרה, ניסיתי להיזכר בסיפורים, מפגשים, שיחות וזכרונות שלי עם שלומית. כל מה שעלה לי לראש זה שלומית צוחקת צחוק ענק ומתגלגל. הסיבה לא חשובה, ההקשר לא זכור לי, ויכול להיות מאוד שגם תוכן הדברים לא היה כלכך מצחיק, אבל כששלומית התלהבה ממשהו, זה היה מכל הלב. היא יכלה לספר עליו בהתרגשות שיא, לצחוק צחוק שכל הבית שומע, לשמוח ולהתרגש באמת.

בהמשך כשהגעתי לשבעה ושמעתי סיפורים גם למדתי קצת על צדדים בשלומית שלא הכרתי, וגם עלו לי סיפורים משל עצמי על שלומית, אבל הזיכרון הראשוני והחזק ביותר שלי משלומית, שעמד לי בראש במשך כמה ימים הוא לא של סיטואציה ספציפית או סיפור מסוים, אלא של שלומית פשוט צוחקת מכל הלב