מחשבות סיום שבעה - רות פרנקנבורג

שלומית,

זה רגע בלתי נתפס. ההלם עדיין גדול. הצער כבד וסמיך. ובתוך זה, מרגישה שהשבוע האחרון חשף אותי לשביל של נקודות אור. 

שלומית אהובה, זכיתי להיות בת דודתך הגדולה, את בעצם הבת דוד הכי קרובה אלי בגיל. הבאה בתור בשבט גודמן, אחרי ואחרי מוטי. אנחנו חולקות שבוע יום הולדת. את בג' בסיון ואני בי'. בילדות חלקנו אינספור רגעים משפחתיים משותפים בשבתות, חגים וחופשים. בבגרות נפגשנו פחות וחלקנו פחות ובכל זאת אני מנסה לשרטט לי רגעים של קשר ורוצה לשתף בשלוש תמונות ושלוש תכונות שאני בוחרת לקחת איתי הלאה

תמונות–

אנחנו בנות 10 ו14, אני מגיעה לשבוע בחופש הגדול לנפוש אצלכם. אנחנו מארגנות יחד קייטנה לילדי טל מנשה הצעירים והולכות ביחד לבריכה בשקד. ימים פשוטים ויפים של קיץ של בנות דוד.

אנחנו בנות 31 ו35, את מחלקת בנדיבות תחפושת משפחתית של שוקולד פרה שעברה מנתנאל, לעינה, ודביר זוכה להנות ממנה. אחרי חודש מארגנות יחד עם צוות מהמשפחה את יום ההולדת ה85 של סבתא שרה היקרה שלנו. מתכתבות על נוסחים של טקס המשואות ועל תלבושות לריקוד הנינים לכבודה של סבתא. את מדייקת תחבירים ומבקשת לאיית נכון את השמות של הילדים…

וממש, ממש לפני רגע, אנחנו בנות 33 ו37, ואנחנו זוכים להלין אתכם אצלנו לשבת לכבוד בר המצווה של ברמן-לוד. זכות שאני כלכך מודה עליה עכשיו. בסופה את שולחת הודעה מחוייכת אופיינית בקבוצה המשפחתית, שבה את מצטטת שיחה משעשעת בין הילדים שלנו שלא הכירו טוב קודם, וחלקו יחד משחק ארוך בצהרי שבת.

שלומית. האובדן שלך קשוח. עצוב. כואב. אבל גם כל כך מלא באור. מלא ברגעים ממך שחלקם הלמו את מה שידעתי והכרתי אודותיך וחלקם הרחיבו מאד את המבט שלי - סיפורים מהעבודה, פתקים שכתבת לשכנות, התעודה לישראל בקורונה.

שלומית, ככל שאני שומעת עוד עלייך ועל המעגלים השונים בהם חלקת ונגעת, אני מצטערת על התמונות הבאות שלא יצטרפו לרצף. אבל בתום שבוע קשה שכלל מנה מרוכזת של זכרונות, תכונות ורגעים שלך ואיתך ששמעתי מכל כך הרבה כיוונים בלוויה ובשבעה, אני רוצה לעצור ולסמן לי שלושה דברים שאקח ממך איתי הלאה. 

• שילוב בין מרובעות ליצירתיות- היכולת שלך להיות מסודרת, מתוכננת ומאורגנת ומצד שני - יצירתית, מקורית וצבעונית. היכולת להיות הקופסא וגם החשיבה מחוץ לקופסה היא יוצאת דופן במיוחד. מעורר מחשבה.

• סדרי עדיפויות בחיים, ובפרט, המקום של המשפחה והבית- דיברו על כך המון גם בלוויה וגם בשבעה. עשית בחירות משמעותיות ולא מובנות מאליהן. שהיה בהן אלמנט של החלטה מה חשוב לך - ועם זה הלכת הלאה. היה ברור לך שהבית והילדים הם המרכז. מסביב זה ניהלת את שאר ההחלטות על חייך.

המקום של המשפחה והכח שלה היה משמעותי לך גם במעגל הקרוב של זוגיות וילדים. אבל הובלת ודאגת לכך גם במעגלים הרחבים, מתנות ימי הולדת, פעילויות והפקות משפחתיות קליפ לסבתא במלחמה ועוד ועוד… השארת לנו משימה לא גמורה- לצאת עם סבתא לבית קפה כל הבנות…

• ראיית האחר ורגישות - היכולת שלך לראות את האחר וגם לעשות עם זה משהו - לתת כתף, עוגיות או פתק משמח היא מופלאה ומיוחדת. ואני רוצה ללמוד ממך. לראות קצת יותר את מי שסביבי. לחדד את הרגישות לאחר. 

התכונה הזו בלטה גם בבחירה של המשפחה שלך להודות לצוות הרפואי שטיפל בך במסירות למרות הקושי הגדול והאובדן. התכונה הזו בלטה ביכולת של אמא שלך המיוחדת - עידית - להרים את הראש בסיום ההספד ולהרגיע נשים ואנשים אחרים. 

ולכם גודמנים-ברמנים אהובים אני רוצה להגיד - שמשפחה לא בוחרים. ובכל זאת, הבחירה במשפחה בלטה השבוע בהרבה מובנים. קודם כל, שלומית בחרה במשפחה. בנוסף, כוחה ואורה של המשפחה שלכם במעגליה התגלה השבוע דווקא מתוך הכאב והצער. השבוע הזה האיר באור מיוחד גם את תעצומות הנפש וראיית הטוב שלכם. ישראל, משה ועידית, האחים והגיסים. אתם מעוררי השתאות והשראה. 

ואני רוצה לומר גם, שאנחנו כאן. בע''ה. כמשפחה - לתמוך ולהיות ביחד. באתגרים ובע''ה בנחמות. אוהבים ומחבקים.

נוחי בשלום שלומית יקירה, תהיי מליצת יושר על ישראל והילדים המהממים שלך, על האחים והגיסים וההורים, על המשפחות שלנו ועל עם ישראל כולו. כולנו כה זקוקים לנחמה. כה זקוקים לישועה.

רות.