נתנאל - סיום השבעה

שלומית,

כבר שבוע שאת לא פה. אני רוצה לספר לך קצת איך עבר עלינו השבוע.

ישבנו שבעה. עלייך. הזוי, אה?

כל הבית מלא תמונות שלך. כולם מספרים עלייך סיפורים. זכרונות. אם היית יודעת כמה אנשים הגיעו. חברות שלך. שפתחו לנו צוהר למי שהיית. לחלקים בך שלא מספיק הכרנו. האכפתיות שלך. המקוריות. היכולת שלך להיות דבק. לחבר. וכמה שאת טובה בלחבר בין אנשים. היה חשוב לך שגם במשפחה נהיה מחוברים. מקווה שראית אותנו השבוע. חיברת אותנו הכי חזק שאפשר. אבל את חסרה. הישיבות המשפחתיות עד אמצע הלילה כל יום, מרפאות, מחברות, אבל הן לא שלמות. בלעדייך. 

מה עוד היה לנו?

* גילינו את עינה ותאיר. איזה בנות רגישות וחכמות גידלת. כמה שהן מיוחדות. את יכולה להיות גאה.

* צחקנו ובכינו מההברקות של טובי. לא חושב שיש מבקר שלא שמע את ההגיגים שלו. רק היה חסר שתשלחי את ההברקות האלה בקבוצת הווטסאפ האהובה עלייך.

* התרגשנו מהרגישות וההבנה של נווה. הוא מבין הכל ומתגעגע.

* קמה נכנסה לבית כל יום אחרי המעון והמיסה את כולם במתיקות שלה.

* זכינו להכיר מחדש את ישראל. כמה סבלנות ועוצמות. כמה אהבה ודאגה לילדים.

* וכמובן שהתרגשנו, ובכינו, ושמחנו, מכל תמונה וסרטון של הקטנטונת. תודה. תודה שהשארת לנו את האור הזה. את היכולת להיאחז בחיים. 

המשפחה היתה הכל בשבילך. 

יש לך משפחה מדהימה. תהיי גאה. אנחנו מבטיחים לעטוף ולחבק אותם. 

אוהבים אותך, ומתגעגעים.

נוחי בשלום אחותי. 

שמרי עלינו שם למעלה.