עינה - סיום השבעה

בשבוע האחרון נזכרתי בסיפורים על אמא שלי, אני רוצה לשתף אתכם כדי שתכירו אותה קצת יותר...

אמא שלי הייתה אמא משקיענית- בתחפושות של פורים היא תמיד שאלה בחודש כסליו-טבת למה אנחנו רוצים להתחפש בפורים? ואז, לפי התשובות שלנו היא הייתה מכינה את התחפושות. היא העדיפה להכין את התחפושות ולא לקנות אותם והיה לה חשוב שנאהב ונהיה מרוצים מהתחפושות שלנו. 

לאמא היה אוכל ממש טעים, אני אתגעגע לתפוחי האדמה הקטנים הטעימים ולמרק עוף שהיה בערב שבת והוא ממש ממש טעים!

לאמא היה חשוב שנדע לעזור בבית ולא נשב מובטלים, אז אמא הציעה לעזור להכין לשבת עוגה/עוגיות/חלות. שמחתי תמיד להכין ולעזור.

גם בהכנות לבת מצוה היה חשוב לאמא שאני אהיה שותפה ואעזור גם בדברים שהיו לי קשים ולא רציתי, אני לומדת מזה שכל דבר צריך לעשות גם אם זה דברים שאני לא רוצה וקשים לי. גם אמא שלי נהגה ככה וכשלאה כל התחשק לה היא עדיין עשתה, כי ככה צריך.

אמא שלי רצתה כ״כ שיהיה לנו תמיד טוב ושנהיה מרוצים מדברים שאנו יכולים לבחור ושהם שלנו- לקראת הבת מצוה אמא שאלה אותי אם אני רוצה עוגת בת מצוה, ואמרתי לה שאני רוצה. אז היא חיפשה באינטרנט מישהי שנוכל להזמין ממנה ולא מצאה מישהי רלוונטית, אז היא החליטה לנסות להכין בעצמה את העוגה. ואמא הכינה את העוגה וביחד קישטנו אותה. עבורי זה היה חוויה בלתי נשכחת וכיפית. העוגה יצאה ממש טעימה ויפה.

אמא הייתה אמא ממש טובה ולכן היא רצתה לנסות שיהיה לנו הכי טוב- לה ולאבא היה חשוב שנדע להתפלל גם אם זה קשה, אז כל ערב שבת הם הקפידו שאלך לבית הכנסת. וגם אם אני לא מרגישה טוב, שאתפלל בערב שבת תפילת ערבית, וכל בוקר שאתפלל שחרית. אני חושבת שזה היה חשוב להם כדי שאני אזכור שהכל מהקב״ה, וגם אם קורים לי דברים לא נחמדים ועצובים. אז שאני אדע שיש להם סיבה ושהם לא קורים סתם ככה, והקב״ה רצה ללמד אותנו משהו או לנסות אותנו.

אמא שלי הייתה מאוד מסודרת ומאורגנת. לקראת בת המצווה היו לה רשימות מה צריך לקנות, מה עוד נשאר לעשות, ומה כבר עשינו. זו תכונה שחשובה בעיניי, והייתי רוצה להשתדל לאמץ אותה ממנה. 

לאמא שלי הייתה תכונת הקשבה והתעניינות. כשרציתי להגיד לה משהו פרטי היא תמיד הייתה מוצאת את הזמן לשבת ולדבר איתי. היא הייתה אמא שתמיד הייתי יכולה לסמוך עליה שתעזור לי. היא הייתה הבן אדם שהייתי יכולה לספר לו הכל. לפני שהתחלתי את האולפנא, היו לי הרבה חששות ודאגות, וכששיתפתי את אמא, היא הרגיעה אותי ואמרה לי שהכל יהיה בסדר ואין סיבה לדאגה. בימים הראשונים שלי באולפנא, וגם אחר כך, אמא הייתה שואלת אותי לאחר שחזרתי מהאולפנא, איך היה לי היום באולפנא? ואם היה לי סיפור לשתף אותה, או משהו ארוך להגיד לה, היא הייתה מוצאת את הזמן להקשיב לי. 

כל הסיפורים הללו, הם חלק קטן מהאישה הגדולה והטובה שהיא הייתה.