top of page

זכרונות - חנה רייש

  • 9 בנוב׳ 2025
  • זמן קריאה 1 דקות

יש לי מיליון זיכרונות משלומית!

את בליבי לעד שלומית.

  1. המחנה המטריף שאירגנו ביחד- ואיך כל משפחת גודמן התגייסה, שלומית ניהלה לוז ואשכרה, ילדות כ"כ קטנות, הפקנו מחנה! זוכרת את שלומית בוויב של מנהלת, מתקתקת, מובילה.

  2. חריצות- כל יום, בהסעה חזור מהאולפנית, היינו יושבות ביחד בספסל הראשון, ומשננות מילים באנגלית!! זה לא עזר לאף אחת מאיתנו להיות טובה בזה כ"כ, אבל זאת הייתה בחירה =, חריצות, ודחיפה קדימה בחסות שלומית!

  3. חברות אמת- כל יום היינו בתור ילדות מתנדנדות על הנדנדה עם כל השמחת חיים שיש בכולם- ושרות, שלא נאמר צורחות- "ארצנו הקטנטונת". עד היום יש לנו קבוצת ווצאפ חברות הזמר.

  4. על מלא סטטוסים שלי שכתבתי על התפתחות אישית/ אימהות/ שמחת חיים שלומית הגיבה דברי חכמה, כנות, עומק ואמת. ובעיקר המון בחירה בטוב, בחירה באימהות.

שלומית היא חברה כל כך טובה, אחות, חכמה, אשכרה אנחנו ביחד מגיל אפ. זכיתי לגור איתך, לגדול איתך, וכמה שיוצא לי פה מקל עלי- זה פשוט כי אני לא מאמינה שיותר לא אראה אותך!

חנה רייש

 
 
רחל מלכא - אזכרה שנה

כ"ז חשוון תשפ"ו במסכת מועד קטן נאמר " אין מערבין שמחה בשמחה" ואני לא מצאתי שאין מערבין עצב בעצב. השבוע קמתי משבעת ימי האבל על אחותי שוש ז"ל. כשהשיר שמתנגן בי עוד לפני הידיעה על מותה ובמהלך כל הימים הו

 
 
חרות ויעל - אזכרה שנה

שנה. שנה שלמה. שנה שבה ילדנו, התחתנו, טיילנו, שיחקנו, נפגשנו, למדנו, צחקנו, בכינו, שמחנו, התפללנו. וממש ממש ממש התגעגענו. התגעגענו לשיחות. לארוחות. להפעלות. למפגשים. לטלפונים. לצעקות. לסיפורים. למשחקי

 
 
חברות - אזכרה שנה לזכר שלומית

שלומית, איך מסכמים שנה שמלאה רגעים של געגוע? של זיכרונות שצצים דווקא בסיטואציות הכי יומיומיות ופשוטות? הדברים שהיית שזורה בהם בצורה חזקה זה חיי היומיום, לשבת עם הילדים בגן שעשועים, להפגש כשמביאים את ה

 
 
bottom of page