יש לי מיליון זיכרונות משלומית! את בליבי לעד שלומית. המחנה המטריף שאירגנו ביחד- ואיך כל משפחת גודמן התגייסה, שלומית ניהלה לוז ואשכרה, ילדות כ"כ קטנות, הפקנו מחנה! זוכרת את שלומית בוויב של מנהלת, מתקתקת, מובילה. חריצות- כל יום, בהסעה חזור מהאולפנית, היינו יושבות ביחד בספסל הראשון, ומשננות מילים באנגלית!! זה לא עזר לאף אחת מאיתנו להיות טובה בזה כ"כ, אבל זאת הייתה בחירה =, חריצות, ודחיפה קדימה בחסות שלומית! חברות אמת- כל יום היינו בתור ילדות מתנדנדות על הנדנדה עם כל השמחת חיים שי

הספד לאחייניתי שלומית בת משה מנחם ועידית פנינה, לבית ברמן (גודמן) אחת מתוך שבעת אלפים ושמונה מאות. זוהי הסטטיסטיקה של מוות בלידה במדינת ישראל. אני חושב על קהל של 7800 איש. זה המון. לאחד מתוך האלפים האלה, רק לאחד מהם, יקרה משהו מיוחד, נדיר, מטלטל ומשנה חיים. ואז אני חושב על שלומית. אישה אחת, עולם ומלואו. שלומית היא האחת והיחידה מתוך 7800 נשים, שנתבקשה לבית עולמה דווקא כשהביאה חיים לעולמנו. כזו היתה בחייה, כזו היתה במותה. אחת ויחידה, שגם אם תמלא אולם באלפי אנשים - לא תמצא כמוה.