כ"ז חשוון תשפ"ו במסכת מועד קטן נאמר " אין מערבין שמחה בשמחה" ואני לא מצאתי שאין מערבין עצב בעצב. השבוע קמתי משבעת ימי האבל על אחותי שוש ז"ל. כשהשיר שמתנגן בי עוד לפני הידיעה על מותה ובמהלך כל הימים הוא " מה שלומך אחות...." ואני מבעוד מועד תכננתי להיום לדרוש בשלמותה של שלומית. היום הלב מציין יחד אתכם משפחת גודמן היקרה, שנה ללכתה של שלומית שלכם וזכיתי וזכינו בחלקים טובים שתהיה שם שלי ושלנו. כששאלו בשאלון מה הקרבה אל שלומית ? השבתי "קיר גבס" שהפריד בינינו לבין גודמן והיה עדות חי

שלומית, איך מסכמים שנה שמלאה רגעים של געגוע? של זיכרונות שצצים דווקא בסיטואציות הכי יומיומיות ופשוטות? הדברים שהיית שזורה בהם בצורה חזקה זה חיי היומיום, לשבת עם הילדים בגן שעשועים, להפגש כשמביאים את הקטנים מהמעון והגנים, להתכתב בקבוצות הוואטצאפ, בשיח בין החברות, ביציאות משותפות ועוד. את שתמיד דאגת לארגן לנו ערבים של ביחד, כיף ואוורור ודאגת להכל - החל מכתיבת ההזמנה לערב בצורה כזאת שלא ניתן יהיה לשכוח או לסרב אליה (כי תמיד דאגת להדגיש שמגיע לנו להנות!) ועד ליצירת התוכן והכיבוד.

שלומית אהובה, איך נפרדים כשהכל כ"כ באמצע? כשאני רק חשבתי ותכננתי איזה בלונים אני שולחת לך, ואיך לפנק אותך.. את שתמיד מצאת איך להכניס את ההומור והבדיחות השחורות בשביל להקליל את האווירה, איך זה שעכשיו את שוכבת כאן??  את תמיד הפקת עבורנו את ערבי הזוגות, את הערב שם קוד הקבוע בסוכות עם קנקן התה והעוגיות המפנקות. את הקופסאות בריחה בטו' בשבט לצד מגשי הפירות ובכלל את כל הצ'ופרים בימי השגרה בשביל להרים לנו על זה ששרדנו חצי חופש גדול, או סתם כי אפית הרבה עוגיות ונשאר לך מיותר אז פתאום

שלומית אני מכירה אותך עוד בהיותך תינוקת שהגיעה לשדה יעקב, תינוקת חמודה וחייכנית. ראינו איך גדלת וצמחת להיות ילדה בפעוטון בטל מנשה, יחד עם כל הילדים. תמיד חייכת, צחקת, ופיזרת סביבך נעימות. היית אצלינו כל צהרים בקרוואן, שיחקת עם ילדיי, רקדנו ביחד ושיחקנו כולם. תמיד ילדה מנומסת, נעימה, ונעימה עם החברים. בהמשך ראינו אותך צומחת והופכת לנערה מלבבת, תמיד עם חברות סביבה, ומידי פעם רבה עם חרות בשכונה. וכך מידי פעם נפגשנו בישוב, עד שהתחתנת בגיל צעיר. שמחנו בשמחתך.. וכך מידי פעם ראינו א

שלומית. אישה של שלום אישה של נתינה אישה של אהבה אישה של מילים טובות ידעת לעמוד על שלך ידעת לארגן דברים אמא בכל רמ"ח איבריך ושס"ה גידייך אמא שמשחקת וצוחקת ואוהבת ומעצימה את ילדיה. אמא שעזבה קריירה בשביל ילדיה והיתה שלמה עם מה שעשתה... כמה יש ללמוד ממך, שלומית שנזכה להנציח אותך  במעשינו הטובים. עוד לא מאמינה שמדברת עליך בלשון עבר. שנזכה לגאולה שלמה ולתחיית המתים בקרוב. מרגלית קלימן

שלומית שלנו כל כולה חיות ושמחה וצחוק מתקשות להאמין... זכינו ללמוד עם שלומית בכפר פינס והזיכרונות מתוקים מתוקים... הייתה מאורגנת ומארגנת! שמחה בעצמה ומפיצה שמחה סביבה. מאוד אוהבת את המשפחה שלה הגדולה ומספרת עליהם בגאווה גדולה. אי של יציבות בתקופה של התבגרות ובלבולים. גם אחרי האולפנה המשיכה עם רעיונות יצירתיים לעזור לשמור על קשר דרך עלות כיתתי מושקע ומגניב בשם "טונג" שכולנו שמחנו לקבל ומהסתכלות בתגובות היו תמיד הבנות שמחות לקבל וגאות בה על המהלך. האמת והחריצות שלה תישאר לעד אור

יש לי מיליון זיכרונות משלומית! את בליבי לעד שלומית. המחנה המטריף שאירגנו ביחד- ואיך כל משפחת גודמן התגייסה, שלומית ניהלה לוז ואשכרה, ילדות כ"כ קטנות, הפקנו מחנה! זוכרת את שלומית בוויב של מנהלת, מתקתקת, מובילה. חריצות- כל יום, בהסעה חזור מהאולפנית, היינו יושבות ביחד בספסל הראשון, ומשננות מילים באנגלית!! זה לא עזר לאף אחת מאיתנו להיות טובה בזה כ"כ, אבל זאת הייתה בחירה =, חריצות, ודחיפה קדימה בחסות שלומית! חברות אמת- כל יום היינו בתור ילדות מתנדנדות על הנדנדה עם כל השמחת חיים שי